אמנות ישראלית עכשווית– בין השראה עתיקה ליצירה מקורית
- Orly Oroca
- 9 בנוב׳ 2023
- זמן קריאה 8 דקות
עודכן: לפני 4 ימים
מעטות המדינות שבהן האמנות קשורה באופן כה עמוק לאדמה, להיסטוריה ולזהות כמו בישראל. אמנות ישראלית עכשווית אינה רק סגנון חזותי או בחירה אסתטית; היא דרך לספר סיפור של מקום, של תרבות ושל אנשים החיים בין עבר עתיק למציאות המשתנה ללא הרף.
אמנים ישראלים רבים שואבים השראה מהנוף המקומי, מהארכאולוגיה, מהמסורת היהודית, מהאור הייחודי של הארץ ומהמפגש המתמיד בין ישן לחדש. מתוך כל אלה נוצרת שפה חזותית עשירה, שבה סמלים עתיקים מקבלים משמעות חדשה, וחומרים מסורתיים פוגשים טכניקות עכשוויות.
במשך השנים הפכה האמנות הישראלית למגוונת במיוחד. יש היוצרים מתוך ביקורת חברתית, אחרים מתוך התבוננות בנוף או בזיכרון הקולקטיבי, ויש המבקשים לחבר מחדש את הצופה אל השורשים העתיקים של הארץ. למרות ההבדלים ביניהם, כמעט תמיד נוכחת ביצירה תחושת המקום – אותה תחושה שקשה להסביר במילים אך קל לזהות כאשר מביטים ביצירה שנולדה כאן.
במאמר זה נעמיק במשמעותה של האמנות הישראלית העכשווית, נבחן מה מייחד אותה ביחס לאמנות בעולם, נגלה כיצד סמלים בני אלפי שנים ממשיכים לעורר השראה גם כיום, ונכיר את שפת היצירה האישית שלי – שפה המחברת בין טכניקות של צורפות, מדיה מעורבת וחומרים מגוונים לבין הסיפורים העתיקים של ארץ ישראל.
מהי אמנות ישראלית עכשווית?
אמנות ישראלית עכשווית היא מכלול רחב של יצירות שנוצרו בישראל מתוך דיאלוג מתמשך עם המציאות המקומית. היא אינה מוגדרת על פי סגנון אחד או טכניקה אחת, אלא באמצעות הקשר העמוק שבין היוצר לבין המקום שבו הוא חי ופועל.
בעוד שאמנות בינלאומית נוטה לעיתים לעסוק בשפה אוניברסלית או במגמות גלובליות, האמנות הישראלית שואבת פעמים רבות את כוחה מהזהות המקומית. היא נולדת מתוך המפגש שבין נופי הארץ, ההיסטוריה הארוכה, התרבויות השונות והמורשת הרוחנית שהצטברה כאן במשך אלפי שנים.
אפשר למצוא בה השפעות של אתרים ארכאולוגיים, פסיפסים עתיקים, מטבעות קדומים, טקסטורות של אבן, צבעי המדבר, הים התיכון, הכרמים, עצי הזית והשדות. גם כאשר האמנות אינה מתארת אותם באופן ישיר, הם נוכחים בה דרך הצבעוניות, החומר, הקומפוזיציה והאווירה.
ייחודה של האמנות הישראלית טמון ביכולתה להחזיק יחד שני עולמות: מצד אחד מסורת עתיקה, ומצד שני יצירה חדשנית שאינה מפסיקה להתפתח. היא מאפשרת לצופה לחוש חלק מסיפור שנמשך אלפי שנים, אך בו בזמן מדברת בשפה חזותית עכשווית ורלוונטית.
למה אנחנו נמשכים לאמנות ישראלית?
פבלו פיקאסו אמר פעם: "האמנות מנקה מן הנשמה את אבק היום־יום." משפט קצר שמסביר היטב מדוע בני אדם יוצרים אמנות ומדוע הם מבקשים לחיות לצידה.
מחקרים מתחום הפסיכולוגיה והנוירואסתטיקה מצביעים על כך שהתבוננות ביצירות אמנות עשויה לעורר רגשות חיוביים, להגביר תחושת משמעות ולעודד חשיבה והתבוננות פנימית. כאשר היצירה כוללת סמלים המוכרים לנו מבחינה תרבותית, היא אף עשויה לעורר זיכרונות, תחושת שייכות וחיבור לזהות האישית והקולקטיבית.
זו אולי אחת הסיבות לכך שאמנות ישראלית נוגעת בלבם של אנשים רבים. היא אינה מספרת רק את סיפורו של האמן, אלא גם את סיפורו של המקום. היא מזכירה לנו נופים מוכרים, מסורות עתיקות וסמלים שעברו מדור לדור.
בתקופות של שינוי ואי־ודאות, אמנות כזו מקבלת משמעות נוספת. היא יוצרת עוגן רגשי, מזמינה לעצור לרגע, להתבונן ולהתחבר למה שנמצא עמוק יותר מן היומיום – אל השורשים, אל הזיכרון ואל תחושת ההמשכיות.
ההשראה שלי מגיעה מהאמנות העתיקה של ארץ ישראל
השפה האמנותית שלי צמחה מתוך התבוננות ארוכת שנים בתרבות הקדומה של ארץ ישראל. אינני מנסה לשחזר את העבר, אלא לנהל איתו דיאלוג. אני לוקחת סמלים בני אלפי שנים ומעניקה להם חיים חדשים באמצעות חומרים, צבעים וטכניקות עכשוויות.
מקור השראה מרכזי עבורי הוא המטבעות העתיקים שנמצאו בארץ. על מטבעות קטנים אלה הופיעו סמלים שנבחרו בקפידה כדי לייצג את רוח התקופה – רימונים, אשכולות ענבים, דקלים, חיטה, עוגנים ודגים. למרות שחלפו מאות ואף אלפי שנים מאז נטבעו, הם ממשיכים לספר את סיפורה של הארץ ולחבר אותנו אל האנשים שחיו בה.
לצד המטבעות העתיקים מלווים אותי גם שבעת המינים – החיטה, השעורה, הגפן, התאנה, הרימון, הזית והתמר. מעבר להיותם חלק מהנוף המקומי, הם מייצגים שפע, ברכה, צמיחה, שורשים והמשכיות.
גם בעלי החיים המופיעים ביצירותיי אינם מקריים. העז, למשל, מסמלת עבורי את החיבור אל הטבע הפראי של הארץ. היא בעל חיים עצמאי, חכם, סקרן ובעל נוכחות חזקה. הדג, לעומתה, נושא עמו מסורות עתיקות של שפע, חיים והתחדשות. אלה סמלים שנולדו מתוך התרבות המקומית, אך כוחם נשמר גם כיום.
אני מושפעת גם מנופי הארץ עצמם – מהסלעים, מהאדמה, מהים, מהאור המשתנה לאורך היום ומהטקסטורות שנוצרו בטבע במשך אלפי שנים. כל אלה הופכים לחלק בלתי נפרד מהיצירה, גם כאשר הם אינם מופיעים בה באופן מפורש.
למה דווקא הסמלים העתיקים עדיין רלוונטיים?
סמל הוא שפה. הוא מצליח להעביר רעיון שלם באמצעות צורה אחת פשוטה, ולכן כוחו נשמר לאורך דורות.
הרימון, למשל, מסמל במסורת היהודית שפע, חיים ופוריות. החיטה מייצגת את יסודות הקיום, העבודה והחיבור לאדמה. הגפן מזוהה עם שמחה, ברכה וקהילה. הדג הפך לאורך הדורות לסמל של חיים, המשכיות ושפע, ואילו העז מזכירה את הנוף הארץ־ישראלי הקדום ואת כוחו של הטבע.
כאשר אני משלבת את הסמלים הללו ביצירותיי, אינני מתייחסת אליהם כאל אלמנטים דקורטיביים בלבד. כל אחד מהם נושא סיפור, זיכרון ומשמעות. הם יוצרים שכבה נוספת ביצירה ומאפשרים לכל מתבונן למצוא בה פרשנות אישית משלו.
ייתכן שזו הסיבה לכך שגם אנשים שאינם מכירים את מקורו ההיסטורי של כל סמל מרגישים אליו חיבור. יש בהם משהו אוניברסלי, כזה שחוצה זמן ומקום וממשיך לדבר אלינו גם במאה ה־21.
אמנות בטכניקה מעורבת – הרבה מעבר לציור
רבות מיצירותיי נוצרות בטכניקת Mixed Media – טכניקה המשלבת מגוון רחב של חומרים באותה יצירה. עבורי, הבחירה בטכניקה זו אינה רק עניין אסתטי, אלא דרך לספר סיפור באמצעות חומר.
העבודה מתחילה בבניית שכבות של צבע וטקסטורה על גבי הקנבס. אליהן מצטרפים מתכת, זכוכית, חימר, אבקות מינרליות ולעיתים גם עלי זהב. כל חומר מוסיף ממד נוסף – צבע, עומק, אור או תחושת זמן.
הרקע אינו משמש רק כתפאורה. הוא נבנה בהדרגה, שכבה אחר שכבה, כך שחלקים ממנו נחשפים ואחרים מוסתרים. התהליך מזכיר במידה מסוימת חפירה ארכאולוגית, שבה כל שכבה מגלה סיפור נוסף.
הייחוד הגדול של היצירות נובע גם מהרקע שלי כצורפת. במשך שנים עסקתי ביצירת תכשיטים בעבודת יד, והידע הזה ממשיך ללוות אותי גם בעבודות על קנבס. אלמנטים של מתכת, חיבורים, טקסטורות, ניצוצות זהב ואבנים משתלבות בתוך היצירה ומעניקים לה איכות המזכירה תכשיט.
זו גם הסיבה שאני נוהגת לכנות חלק מהעבודות שלי "תכשיטי קיר". מבחינתי, הן אינן רק ציורים אלא יצירות המשלבות בין עולם האמנות לבין עולם הצורפות. הן מבקשות להעניק לקיר את אותה תחושת ייחוד, עומק ומשמעות שתכשיט מעניק לאדם העונד אותו.
מה הופך יצירת אמנות למקורית?
בעידן שבו אפשר לרכוש הדפסים בלחיצת כפתור או ליצור תמונות באמצעות טכנולוגיות חדשות, המושג "אמנות מקורית" מקבל משמעות עמוקה יותר. יצירת אמנות מקורית אינה רק יצירה שאין לה עותקים; היא נושאת עמה את טביעת היד, המחשבה והמסע האישי של האמן.
כל יצירה מתחילה ברעיון, אך היא מתעצבת תוך כדי העבודה. שכבות הצבע, סימני המכחול, מרקמי החומר, בחירת המתכת או האבן – כל החלטה מתקבלת תוך דיאלוג מתמשך עם היצירה עצמה. לכן אין שתי עבודות זהות לחלוטין, גם כאשר הן עוסקות באותו נושא.
עבורי, מקוריות נובעת גם מהחיבור בין עולמות שנראים לכאורה רחוקים זה מזה. אני משלבת ידע של שנים מתחום הצורפות עם אמנות בטכניקה מעורבת, וכך נוצרת שפה אישית שבה הקנבס הופך למעין תכשיט גדול – עשיר בטקסטורות, בפרטים ובחומרים.
אני מאמינה שיצירה מקורית אינה מבקשת רק לקשט חלל. היא יוצרת מערכת יחסים עם האדם שמתבונן בה. בכל פעם שמביטים בה מתגלים פרטים חדשים, צבעים נוספים או משמעות אחרת שלא הבחינו בה קודם.
שבעת המינים – מקור השראה שנמשך אלפי שנים
מעטים הסמלים המלווים את התרבות היהודית ואת נופי הארץ במשך זמן כה רב כמו שבעת המינים – החיטה, השעורה, הגפן, התאנה, הרימון, הזית והתמר.
מקורם בפסוק מספר דברים המתאר את ארץ ישראל כ"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". במשך אלפי שנים הפכו שבעת המינים להרבה יותר מתוצרת חקלאית. הם ביטאו את השפע, את הקשר לאדמה ואת המחזוריות של החיים בארץ ישראל.
לאורך הדורות הופיעו סמלים אלה על מטבעות עתיקים, פסיפסים, כלי חרס, תבליטי אבן, בתי כנסת עתיקים וחפצי אמנות. הם הפכו לשפה חזותית המזוהה עם הארץ ועם התרבות שהתפתחה בה.
גם היום, כאשר אני משלבת את שבעת המינים ביצירותיי, אינני רואה בהם מוטיבים דקורטיביים בלבד. כל אחד מהם נושא משמעות סמלית:
הרימון מסמל שפע, ברכה והתחדשות.
החיטה מייצגת את יסודות החיים, את האדמה ואת היכולת לצמוח מתוך עבודה והתמדה.
הגפן מסמלת שמחה, קהילה והמשכיות, והיא מזכירה את הקשר בין האדם לטבע.
עץ הזית מסמל שלום, חוסן ועמידות לאורך דורות.
התמר מבטא זקיפות, צמיחה ויכולת לשגשג גם בתנאים מאתגרים.
התאנה מסמלת פריון, נדיבות והבשלה.
ואילו השעורה, הצנועה מבין שבעת המינים, מזכירה את הפשטות ואת הקשר הבסיסי שבין האדם לאדמתו.
כאשר הסמלים הללו מופיעים ביצירה עכשווית, הם יוצרים גשר בין התקופות. הם מספרים סיפור עתיק בשפה חזותית חדשה, ומאפשרים לצופה להתחבר למסורת מבלי לוותר על מבט עכשווי.
תכשיטי קיר – החיבור בין צורפות לאמנות
אחד המאפיינים הייחודיים של עבודתי הוא החיבור בין עולם הצורפות לבין עולם האמנות הפלסטית. במשך קרוב לשלושה עשורים אני יוצרת תכשיטים בעבודת יד, והידע הזה ממשיך ללוות אותי גם כאשר אני עובדת על קנבס.
לכן אני נוהגת לכנות חלק מיצירותיי "תכשיטי קיר".
בדיוק כפי שתכשיט נוצר מתוך מחשבה על כל פרט – הצורה, המרקם, המתכת, האבן והאיזון ביניהם – כך גם היצירה על הקיר. אני בונה אותה שכבה אחר שכבה, מוסיפה אלמנטים של מתכת, זכוכית, חימר ולעיתים גם אבני חן, עד שהיא מקבלת נוכחות פיסולית כמעט.
יש ביצירות חיבורים המזכירים עבודת צורפות, טקסטורות שנוצרו בעבודת יד, ברק עדין של מתכות, ולעיתים גם אלמנטים שנראים כאילו יצאו מתוך תכשיט והתרחבו לממדי קנבס.
החיבור הזה מעניק לעבודות עומק נוסף. הן אינן רק ציורים, אלא אובייקטים חומריים המזמינים את העין להתקרב, לגלות שכבות חדשות ולחוות את היצירה גם דרך המרקם והחומר.
האמנות של אורוקא
במשך קרוב לשלושים שנה אני יוצרת תכשיטים בעבודת יד. שנים של עבודה בכסף, בזהב, במתכות, באבני חן ובטקסטורות לימדו אותי להסתכל אחרת על חומר.
כשאני ניגשת לצייר, אני לא חושבת רק על צבע. אני חושבת כמו צורפת.
אני בונה שכבות במקום למרוח אותן.
אני מחברת חומרים במקום להסתפק בצבע.
אני מחפשת אור שנשבר על מתכת, עומק שנוצר מטקסטורה, ופרטים קטנים שמזמינים את המתבונן להתקרב.
לכן אני מכנה רבות מהיצירות שלי "תכשיטי קיר". הן אינן רק ציורים, אלא יצירות שבהן עולם הצורפות ועולם האמנות נפגשים. כמו תכשיט, גם כל יצירה נבנית בסבלנות, שכבה אחר שכבה, עד שהיא מספרת את הסיפור שלה.
אולי זו גם הסיבה שההשראה העתיקה ממשיכה ללוות אותי. בדיוק כפי שמטבע עתיק נושא עליו סימני זמן, כך גם כל שכבה ביצירה משמרת זיכרון, חומר ומשמעות.
ההשראה שלי מגיעה מהמפגש שבין העבר להווה – בין ארכאולוגיה, סמלים עתיקים, נופי הארץ והטבע הישראלי לבין חומרים עכשוויים וטכניקות עבודה מגוונות.
רבות מהיצירות עוסקות בדמויות ובסמלים המלווים אותי לאורך השנים – עיזים, דגים, רימונים, חיטה, גפן ומטבעות עתיקים. כולם מחוברים לאותה שפה חזותית המבקשת להזכיר את עומקה התרבותי של הארץ ואת הקשר המתמשך בין האדם למקום.
במשך השנים הוצגו עבודותיי בתערוכות בארץ ובעולם, ונרכשו על ידי אספנים פרטיים ותיירים המבקשים לקחת עמם לא רק יצירת אמנות, אלא גם סיפור מקומי בעל משמעות.
בסטודיו שלי, השוכן במבנה עתיק בעכו העתיקה, מוצגים תכשיטי הקיר הללו לצד התכשיטים בעבודת יד.
אמנות ישראלית מקורית לבית
יצירת אמנות מקורית משנה את האווירה בבית הרבה מעבר להיבט העיצובי. היא מוסיפה לחלל אופי, עומק ונקודת מבט אישית.
כאשר בוחרים יצירה המחוברת לנופי הארץ ולסמליה, מכניסים אל הבית גם שכבה של משמעות. הרימון, הדג, העז או שיבולת החיטה אינם רק דימויים יפים; הם נושאים עמם זיכרון תרבותי, סיפור עתיק ותחושת שייכות.
אני מאמינה שאמנות טובה אינה דורשת הסברים. היא מזמינה לעצור לרגע, להתבונן, ובכל פעם לגלות בה משהו חדש. כאשר היא מצליחה לעורר מחשבה, רגש או זיכרון – היא ממשיכה לחיות עם האדם שנים רבות.
לסיכום
אמנות ישראלית עכשווית היא הרבה יותר ממגמה אמנותית. היא ביטוי לזהות, לזיכרון ולחיבור עמוק למקום שבו אנו חיים.
דרך סמלים עתיקים, חומרים מגוונים וטכניקות של מדיה מעורבת, אני מבקשת ליצור יצירות המחברות בין ההיסטוריה של ארץ ישראל לבין החיים כאן ועכשיו. כל ציור הוא מפגש בין חומר לרוח, בין מסורת ליצירה עכשווית, ובין סיפור אישי לסיפורו של מקום.
אני מזמינה אתכם לגלות את אוסף היצירות בסטודיו אורוקא שבעכו העתיקה, להכיר מקרוב את תהליך העבודה ואת השפה האמנותית שנרקמה במשך שנים – שפה המבקשת להעניק לכל יצירה לא רק יופי, אלא גם משמעות.
השנים הביאו את היצירות שלי אל גלריות, תערוכות ובתים פרטיים בארץ ובעולם. חלקן אף זכו להיכלל בספר "אמנות ישראלית עכשווית" (הוצאת סטימצקי, 2016), לצד יצירות של אמנים ישראלים נוספים – עבורי זו הייתה תחנה משמעותית במסע היצירה המתמשך. עיון נוסף:
תגובות